זה זמן רב שאני שומע, או רואה על המרקע, בתדירות גוברת והולכת, אנשים מתלהמים שקוראים בשם אלוהים כדי להצדיק את מעשיהם. פעם אלה אנשי דע”ש שמצדיקים כך את מעשי הזוועה שלהם. פעם אחרת זהו נסראללה הלבנוני שמגייס את אלוהים כדי לעודד ולשלהב את צאן מרעיתו, ופעמים רבות אלה ישראלים, דתיים קיצוניים וקנאים ברמות שונות, שמעידים קבל עולם שאותו אלוהים הועיד את ארץ ישראל לנו, ורק לנו. אל לנו לשכוח גם את מנהיגי החמאס והפלסטינאים, שגם הם מזעיקים את אלוהים ואת מוחמד נביאו כדי לבסס את טענתם כי הארץ הזו נמסרה להם באמצעות צו אלוהי, ולכן היא שלהם ורק שלהם.
בכל פעם שאני עד לתופעה הזו, אני נזכר בשיר ששרה ג’ואן באאז בשנות השישים, עם מילים של בוב דילאן, בשם “עם אלוהים לצדנו” – (With God on Our Side).
ואז אני שואל את עצמי: איך ניתן לגשר על פני התהום הפעורה בין שני מחנות, כאשר בראש כל אחד מהם ניצב מישהו שמבטיח למחנהו שאלוהים לצדו? הרי האנושות כבר סבלה מלחמות כה רבות בהן חזר ונשנה המחזה של איש דת שמשתמש בשם אותו האלוהים עצמו כדי להבטיח למחנהו הבטחות ניצחון חסרות היגיון. איך ייתכן שבמלחמה צד אחד מפסיד, ואלוהים מטה את חסדו רק לצד המנצח? מה קרה פה? הרי הניצחון הובטח לשני היריבים על ידי שליחיו של אותו אל. יש כאן כשל לוגי ואני אנסה לפענח את משמעותו ואת השלכותיו על חיינו ועתידנו במדינת ישראל.
השימוש בשם אלוהים כדי להצדיק טענות ומעשים מבטיח רק קנאות וחסר נכונות לפשרה. בעטיו נשפכו כבר נהרות דם לאורך הדורות וגם אנו, היהודים, כבר גלינו מארצנו בגלל קנאות וחסר יכולת להתפשר.
מחקרים מראים כי התנהגות בני האדם במקרי תחרות (ומלחמה היא תחרות על טריטוריה או הגמוניה דתית, או שתיהן גם יחד) אינה רציונלית, וייתכן כי עובדה זו יכולה להסביר את הכשל הלוגי הזה. יש מי שטוענים כי תופעת אי הרציונליות היא מגפה שמתפשטת, ואם זה נכון – פנינו ופני האנושות כולה מועדים לחורבן.
ובאשר להשלכות הכשל הזה עלינו, תושבי ישראל כולם, אני טוען כי כמעט כל מפלגות השלטון בישראל, מיום הכרזת המדינה ועד ימינו, נתנו ידן, אם מחסר הבנה, אם מתאוות השלטון או מחולשה, להעצמת הדתיות והקנאות בישראל, ולהחלשת יכולת השיפוט ההגיוני ברמה ההנהגה הלאומית שלנו. שנה אחרי שנה אנו מנסרים את הענף שעליו אנו יושבים, ולא רחוק היום שבו, אם לא נשכיל להתאחד תחת מנהיגים רציונליים, נראה איך הענף מתמוטט ברעש אדיר, ואנחנו יחד אתו.