האזנתי הבקר לשיחתם של אראל סגל וגלית דיסטל-אטבריאן עם שר הפנים אריה דרעי בנושאי הדת הבוערים: בג”צ כמשטרת המחשבות הרשמית של מדינת ישראל, פרשת “כי תצא” והמצב בכותל המערבי באשר לזכות התפילה של נשים ודתיים לא אורתודוקסים.
לדברי דרעי – יהודי לא יכול לקיים פולחן באותו מקום בו ישנו צלב, ואין מקום בעולם בו ייתנו נוצרים ליהודים רשות להתפלל בכנסייתם.
טרחתי ומצאתי כמה מקומות כאלה בעולם, בהם אנשים נאורים יותר חושבים אחרת, כמו
• Christians, Muslims, Jews Worship at Evangelical Megachurch
• Christians, Muslims and Jews to build joint house of worship in Jerusalem
• Unity gives Jerusalem a prayer: Jews, Muslims and Christians join for worship

ואני משער שישנם עוד הרבה מקומות כאלה.
אבל לא זה הדבר שבעטיו “נדלקתי”. דרעי התחמם עוד ועוד, הרצה בשטף ובכישרון רב את משנתו, הביא את המראיינים להזדהות איתו על ידי ציטוט אמיתות שגורות וקבלת הסכמתם לאמת שבהן, ואז, משרכש את אמונם, בין היתר אמר כך: “באים מיעוט שהפולחן שהם שרוצים לעשות… זה התרסה כלפי.
אי אפשר שנשים שמניחות תפילין או (נושאות) ספר תורה במקום שלא נוהגים כך, זו התרסה כלפי… ככה לא נוהגים.”
אי אפשר לעשות חפש פולחן במקום שיש רק כתל אחד, אני לא יכול לחלוק אותו לשניים…
על זה הוויכוח.”
לצערי לא הגיבו המראיינים על הדברים האלה, אבל אצלי צלצל פעמון בקול רם. מה זאת אומרת “אי אפשר”?
עם קצת רצון טוב אפשר גם אפשר לתת ייצוג לקבוצות דתיות נוספות ולהכיר בהן. אלא מה? כולנו מכירים את הקריקטורות בהם מישהו אומר משהו ובתוך בלון שיוצא מראשו כתוב מה הוא בעצם חושב בזמן שהוא אומר מה שהוא אומר.
ובכן, אצל דרעי, בקריקטורה שאני מצייר לכם, קוראיי, בעודו אומר “אי אפשר”, יוצא מהראש בלון ובו כתוב ככה:
“אני לא מוכן לחלוק את כוחי ואת נכסיי השלטוניים עם אף אחד.
אני לא מוכן להכיר בדעות שונות משלי ולכבדן. בעיני דמוקרטיה היא שימוש בכוח השלטוני שלי כדי לכפות את דעותיי ואמונותיי על כל מי שאינו חושב כמוני.
אין למיעוט זכויות אלא אם כן אני אחליט לתיתן לו.”
ומה דעתכם?