מדינת ה”כאילו”, או איך לא עושים כלום ומנסים לעשות רשם שכן עושים משהו

 

למיטב ידיעתי, מקור המילה “כאילו” שהשתרשה בניב העילג של דוברי שפתנו הצעירים, הוא במילה  האנגלית, או ליתר דיוק האמריקאית “like”, שבה הם משתמשים כדי ליצור מרווח זמן בו יוכלו לארגן את מחשבותיהם. אבל, בישראל, מדינת פרטאצ’יה האהובה עוד מימי אפרים קישון זצ”ל, יש כאלה שמביאים את המילה הזו למדרגות של אמנות מרשימה.

הם עושים משהו, “כאילו”, שלא מביא לשום תוצאות, אבל מדברים עליו, מדבררים אותו (איזו מילה יפה), מפרסמים אותו, והכל רק “כאילו”, עשייה עקרה, צורכת משאבים, שמאפשרת לעושיה להתחמק מהעשייה האמיתית, להרוויח זמן, בעוד כל עם ישראל רואה ועיניו כלות…

למשל,


כל פעם שאני נכנס לחניון שבשערו עומד מאבטח, והמאבטח ניגש לפתוח את דלת תא המטען במכוניתי, אני מרגיש איך לחץ הדם שלי עולה. ואז חוזר הטקס המביש והמוכר שבו הוא מרפרף במבטו על מה שעיניו רואות וסוגר את הדלת.

ואני שואל: מי המטומטם שהוציא את ההוראה חסרת התכלית הזו שבעטייה אנחנו מבזבזים זמן, גורמים לפקקים ברחוב המוביל אל החניון, שורפים דלק יקר ומזהמים את האוויר, מקללים בלבותינו את האידיוט שיצר את הסיטואציה חסרת התועלת הזו ואת המצב שבגללו אנחנו נאלצים לחוות שוב ושוב את החוויה המשפילה הזו?

אמנם אני חובב אריתמטיקה אבל אתחשב בכם ולא אתחיל לחשב את כמות הזמן שמבזבזים יום יום ושעה שעה במדינת ה”כאילו” שלנו רק בסעיף הזה:

ועתה צאו וחשבו מה אפשר לעשות בסכום שמתבזבז (בלי שהוספתי לחישוב את זיהום האויר ומחיר הדלק שנשרף במשך כל השעות האלה).

אני בטוח למדי שכל קוראי יסכימו אתי בנושא, אבל הנה כמה עצות לאדריכלי האיוולת הזו, שהקשר שלהם למציאות נראה לי מפוקפק. אנא שימו לב לכך שאני עושה זאת ממניעים נאצלים ואינני מבקש כל תמורה עבור הייעוץ, דבר נדיר בימינו.

אז בואו נראה איך מורידים אותם מהאולימפוס אל קרקע המציאות:

אדריכל בטחון יקר,
די בשיחה קצרה בין המאבטח לנהג כדי לדעת, ברמת סבירות גבוהה, אם הנהג ישראלי ויהודי.

גם אז יש לוודא שלא יושב על ידו או מאחוריו מישהו שמכוון אליו אקדח, או מחזיק סכין צמודה לגרונו ‑ זה מראה על סבירות גבוהה לניסיון לבצע חבלה. אם תצפה באקראי בתריסר סרטי מתח בטלביזיה תרכוש את ההבנה והמיומנות שחסרות לך בנושא וההנחיות שאתה מוציא תשתפרנה ללא שיעור.

אני מבין, לפי הנוהל הקיים, שלא ראית מספיק סרטים כאלה, וכנראה גם אינך קורא ספרי מתח. לכן אבוא מייד לעזרתך (אני חובב סרטי וספרי מתח) ואביא לפניך בחינם מידע שעד כה היה נסתר מעיניך (אבל גלוי לכל המתאבדים מבקשי רעתנו):

מטען הנפץ שאתה שולח את המאבטח לחפש בין החפצים הנגלים לעיניו כשהוא פותח את דלת תא המטען ברכב לא נמצא שם. הוא נמצא (סמן ב X) ב:

בתוך דלתות הרכב
בתוך הצמיג הרזרבי
בתוך ריפודי המושבים
בתוך האבטיח (רק בעונה)
בתוך התרמיל שזרוק שם בתא המטען
מוצמד אל תחתית המכונית

תקבל נקודת זכות על כל אפשרות נוספת שתעלה על הכתב בהמשך הרשימה הנ”ל, וכדאי לך להשתדל כי ברגע זה יש לך הרבה מאד נקודות חובה.

ולמרות הקושי – אולי מישהו שם למעלה יתעורר משנתו ויוריד את סעיף ה”כאילו” הזה מעלינו, ויחד נתחיל את המסע המפרך לעבר הארץ המובטחת.

להפעם זה הכל, אבל יהיו עוד כאלה בעתיד…

 

שלכם,

אני

 

One thought on “מדינת ה”כאילו”, או איך לא עושים כלום ומנסים לעשות רשם שכן עושים משהו”

Comments are closed.